התיקים מאפשרים לשחזר כמעט במלואו את הלוח העברי שנשמר בסתר בפלמה של המאה ה-17. השמות היו של הרחוב: "צום המלכה אסתר" היה פורים; "הפסחה" הייתה פסח; "צום הסליחה" או "הצום הגדול" היה יום כיפור.
עד אחד סיכם: כל האנשים האלה החזיקו בתורת משה כטובה וקדושה לגאולה, וצמו את צום אסתר המלכה, צום הפסח וצום הסליחה.
והוא תיאר את המחווה שחתמה את היום החשוב בשנה. כשהסתיים הצום האחרון, הלכו הצעירים לבתי קרוביהם המבוגרים, "נישקו את ידיהם וביקשו את סליחתם". והמבוגרים ענו: "שאלוהים יסלח לכם".
זהו לב ליבו של יום כיפור, הפיוס בין הדורות, שנשמר יותר ממאתיים שנה אחרי ההמרה הכפויה. בלי רבנים, בלי ספרים, בלי בית כנסת. ונרשם, כמו כל השאר, בידי בית הדין שרדף אותו.
